פסק-דין בתיק ת"א 15991-03

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר אסף צרפתי יליד 1958 (להלן: " התובע") בגין תאונות דרכים מיום 21.03.00 ו- 09.07.05 עת רכב על אופנוע ונפגע בחלקי גופו השונים (להלן: " התאונות"). הדר חב' לביטוח בע"מ והמאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: " הנתבעות") הינן החברות המבטחות את האופנוע בזמנים הרלוונטיים לתאונות.

כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה, מטעם בית המשפט מונה בתיק ד"ר אמנון ישראלי, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 3% בגין התאונה הראשונה ו- 4% בגין התאונה השניה, בהתאם לסעיף 48 (3) א לתקנות המל"ל.

מאחר שלא השכילו הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט מיום 15.11.10 לא היה מנוס מלהכריע בתיק לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" ( סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע  לשמיעת ראיות ליום 16.11.11.

מטעם התביעה העיד רק התובע.

בנוסף זימן התובע את המומחה לחקירה נגדית, אך חוות דעתו לא הופרכה בחקירה.

הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב ונענתי לבקשה.

סיכומי התובע הוגשו ביום 04.01.12.

סיכומי הנתבעות הוגשו ביום 23.04.12.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד מציין כי כתוצאה מהתאונה הראשונה נגרם לתובע שבר ספירלי בשליש המרוחק של עצם השוק הימנית שטופל על ידי קיבוע בגבס. התובע אושפז למשך 9 ימים ובתום ימי האשפוז התהלך בעזרת קביים. ביום 19.04.00 עבר התובע ניתוח אשר בו הונחה פלטה בת 8 חורים ובורג חוצה קו השבר. לאחר 5 ימים, ביום 23.04.00 שוחרר והמשיך להתהלך בעזרת קביים. במשך חודשיים היה התובע מרותק למיטת חוליו ונזקק לעזרה צמודה, שימוש מוגבר במשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. כשנה לאחר התאונה הראשונה, ביום 28.04.01, עבר התובע ניתוח נוסף להוצאת המתכות מרגלו והיה מאושפז במשך 4 ימים.

בתאונה השנייה נפגע התובע בקרסול ימין ונגרם לו שבר דו פטישוני (פטישון לטרלי אחורי  בקרסול), פצע קרוע, שפשוף בקדמת ברך ימין ושטפי דם לאורך רגל ימין וברך שמאל. התובע אושפז למשך 4 ימים בהם נותח לקיבוע השבר, רגלו הושמה בגבס והפצע בברך נתפר. על התובע נאסר לדרוך על רגלו למשך חודשיים. הוא התהלך בעזרת קביים וטופל באמצעות פיזיותרפיה במשך 4 חודשים.

לטענת ב"כ התובע, המומחה טעה בחוות דעתו. הוא קבע לתובע בגין שתי התאונות 6 חודשי אי כושר, 10% נכות זמנית למשך שנתיים בגין שתי התאונות אך הגדיל את נכותו לשיעור של 9% לצמיתות בגין שתי התאונות ועקב הצלקות שנותרו לתובע קבע המומחה 2% נכות נוספים. " ...אם אתייחס לטענות החולה אני יכול לתת עוד 2% על כך" (עמ' 12 שורות 30-31 לפרוטוקול). זאת ועוד, המומחה לא התייחס לשבר בעצם הפיבולה והודה כי השבר לא מופיע בחוות דעתו (עמ' 6 שורות 12-13 לפרוטוקול). המומחה התעקש שלא להוסיף אחוזי נכות על אף שנראה בממצאי בדיקת הסי.טי שלתובע ישנם שינוים ניוונים בכף רגל שמאל. לדידו, הממצאים המתאימים לתקנה 47 (2)(א) או לתקנה 47 (2)(ב), מקנים לתובע לכל הפחות 10% נכות נוספים.

ב"כ התובע מוסיף וטוען כי לאחר קרות התאונה התובע היה נתון באי כושר מלא למשך 54 ימים ובתקופה זו לא שולם לו משכורת ממקום עבודתו. עובר לתאונה השתכר התובע ממקום עבודתו בסך של 20,000 ש"ח מדי חודש. בגין הפסד השתכרותו לעבר דורש התובע סך של 232,447 ש"ח עבור התאונה הראשונה. כמו כן, התובע היה זקוק לעזרה צמודה ומלאה והתהלך בעזרת קביים ובגין עזרת הזולת דורש התובע סך של 10,000 ש"ח עבור התאונה הראשונה ובגין ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה דורש התובע סך של 9,000 ש"ח עבור התאונה הראשונה. לאחר קרות התאונה השנייה התובע היה נתון באי כושר זמני למשך 3 חודשים. בעת ההיא עמד שכרו החודשי על סך של 38,000 ש"ח. ובסה"כ עבור התאונה השנייה דורש התובע בגין הפסד שכרו לעבר סך של 244,701 ש"ח. כמו כן, עבור עזרת הזולת דורש התובע סך של 10,000 ש"ח, עבור הוצאות נסיעות סך של 4,000 ש"ח, עבור הוצאות רפואיות סך של 5,000 ש"ח.

זאת ועוד, התובע משער שנכותו התפקודית הינה בשיעור של 20% ומאחר שעדותו לא נסתרה יש לקבוע כי נכותו התפקודית תעמוד על 20%. ממשיך וטוען ב"כ התובע כי הפסד השכר לעתיד של התובע הינו בסך של 296,000 ש"ח ובגין עזרת הזולת והוצאות אחרות לעתיד דורש התובע סך של 150,000 ש"ח. בגין כאב וסבל דורש התובע עבור התאונה הראשונה סך של 31,364 ש"ח ועבור התאונה השנייה סך של 20,560 ש"ח.

ב"כ הנתבעות המלומד טוען כי ד"ר ישראלי קבע את נכותו של התובע בגובה 3% בגין התאונה הראשונה ו- 4% בגין התאונה השנייה. אלו הם שברירי נכות אשר אין להם כל השפעה וחקירתו של המומחה הייתה חקירת סרק מאחר והתובע לא השלים עם קביעתו. אילו המומחה היה נצמד לתקנות אזי לא הייתה נקבעת לתובע נכות כלשהי (עמ' 13 שורות 4-7 לפרוטוקול). משנכותו של התובע הינה נכות מזערית הרי שאין לה כל משמעות תפקודית, ומאז התאונות התובע לא הוכיח פגיעה בהכנסותיו. עדותו של התובע הינה עדות יחידה כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות ואין כל תמיכה בטענותיו. התובע לא פוטר ממקום עבודתו, כטענתו, אלא עזב את החברה ולא בשל אילוצים רפואיים (עמ' 14 שורות 29-32 לפרוטוקול). התובע לא המציא מסמכים המאששים את טענתו בדבר הפסד שכר ובחר שלא להציג את פתיחת תיק העצמאי (עמ' 15 שורות 10-11 לפרוטוקול) וכך גם לא המציא את חוזה העסקתו בחברה השנייה (עמ' 15 שורות 14-15 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבעות מציין כי התובע השביח את שכרו עם השנים ומתלושי השכר נראה שאחוז המשרה של התובע הינו 100%. אשר להפסד שכרו של התובע בעבר, הרי שאין אישורי מחלה ו/או קביעת אובדן כושר עבודה מהווים תחליף להוכחת הפסדים בפועל. על התובע הטוען להפסדי שכר, שהינם בבחינת נזק מיוחד, להוכיח זאת באמצעות מסמכים. במקרה דנן התובע לא המציא כל ראיה ומשכך יש לדחות דרישתו בראש נזק זה.

לתובע נותרה נכות מזערית אשר אינה מצדיקה פגיעה בכושר ההשתכרות ואין לתובע כל בעיה לעבוד בעבודת מחשבים ומשכך יש לדחות את דרישתו בגין הפסד השתכרות לעתיד. באשר לעזרת הזולת וכן הוצאות רפואיות ונסיעה, התובע לא הוכיח כל הפסד או הוצאה בעבר, ולא הוכח שקיים הצורך בעזרה לעתיד, ומשכך גם כאן יש לדחות דרישת התובע. לבסוף טוען ב"כ הנתבעות כי יש מקום לפיצוי התובע בגין ראש הנזק 'כאב וסבל' בלבד, אולם לא כפי שדרש. הפיצוי יהא לפי אחוזי הנכות שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט, קרי 3% בגין התאונה הראשונה ו- 4% בגין התאונה השנייה.

דיון והכרעה